"גופת ישו המת בקבר" של הנס הולביין, "ריבוע שחור" של קזימיר מלביץ', "מלאך עף" של אריה ארוך ו"מקום" של מיכה אולמן – שמות של עבודות אמנות מוכרות, במידה זו או אחרת, הנוכחות בתערוכה, אך אינן מוצגות בה. נוכחותן בתערוכה היא מכוחה של "אמנות על אמנות", פונקציה המאפשרת לעבודת אמנות אחת להיות חלק חיוני מעבודת אמנות אחרת. קטגוריה זו מתאפשרת בכמה אופנים: ניכוס, מחווה, ציטוט, פרשנות ועוד. עשרה אמנים משתתפים בתערוכה: יונתן הירשפלד, אירית חמו, אתי יעקובי, גלי לוצקי, יצחק ליבנה, אבנר פינצ'ובר, פנינה רייכמן, תמיר צדוק וצמד האמנים מרב קמל וחליל בלבין. הם מציגים עבודות ה"מדברות" על עבודות אמנות אחרות מן העבר הרחוק או הקרוב, בין אם מדובר במצרים העתיקה, ברנסנס האירופי, במאסטרים מן המאה ה-19 או באמנות ישראלית מן המאה ה-20.

סוג מיוחד זה של אמנות הפך לתופעה נרחבת במודרניזם, ועוד יותר במחצית השנייה של המאה ה-20. בשנת 1978 נערכה במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בניו-יורק תערוכה שהוקדשה לנושא "אמנות על אמנות", וכך גם נקראה. בקטלוג התערוכה כתבו אוצרי התערוכה ג'ין ליפמן וריצ'רד מרשל: "אמנות היא תמיד על אמנות, ותולדות האמנות הן הצטברות של מה שהתקיים לאורכן. בשל העניין הברור מאליו בידע על אמנות, משתמשים אמנים בידע שלהם ובבקיאותם כשם שהם משתמשים בכל חוויה וניסיון אחר." מהציטוט הזה אפשר כביכול ללמוד שכל אמנות היא אמנות על אמנות. אבל לא כל נוכחות של עבודה אחת באחרת הופך את העבודה המארחת ל"אמנות על אמנות". שהרי אם כך, הקטגוריה "אמנות על אמנות" הייתה מאבדת את משמעותה. בדומה לכך, כתב גם ליאו סטינברג במאמרו לקטלוג התערוכה: "האמנות משפיעה קודם כל על האמנות עצמה, וכל אמנות מבוססת על אמנות אחרת ." אבל היחס "מושפע מ-" אינו מייצר "אמנות על אמנות", אלא אמנות מאמנות. התופעה של "אמנות על אמנות" מחייבת יחס אחר. ניסוחים נוספים מתוך קטלוג התערוכה מציגים תנאים הכרחיים לקיומה של "אמנות על אמנות": "עבודות אמנות שהנושא שלהן הוא עבודות אמנות אחרות ." או "התוכן והסגנון או שניהם, של אמנות קודמת, שולבו לתוך אמנות חדשה, המעירה בביקורתיות או באופן סאטירי על האמנות שסיפקה את נקודת הפרידה." או "הפרקטיקה של האמן [...] היא לעשות את האמנות השאולה לאלמנט בר-זיהוי, אפילו בולט באופן מופרך של הקומפוזיציה."

בעבר, רכשו אמנים את הכשרתם באמצעות העתקת יצירות מופת (למשל בלובר ובפרדו) ושרידים עתיקים (למשל ברומא), וכך נשמרה המשכיותם, גם אם בהסוואה. עם הופעת הדימוי המצולם והמשוכפל השתנתה גם שפת האמנות, ובאמנות המאה ה-20 נפוץ השימוש בדימוי המצוטט והפך לגלוי ומפורש. שינוי עקרוני זה נדון במסה של וולטר בנימין "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" (1938-1936), ועודכן בפרק הראשון של סדרת הטלוויזיה והספר "על ההתבוננות" (Ways of Seeing), של ג'ון ברגר, שנוצרו בשנת 1972 בהשראת חיבורו של בנימין. מדושאן ופיקסו ועד וורהול וראושנברג, השתנתה האמנות בהתאמה לאמצעים הטכנולוגיים החדשים ולזמינותם הגוברת של הדימויים. כיום, כל אמנית ואמן יכולים לחפש ברשת באמצעות המחשב או מכשיר הטלפון הנייד אחר דימויים של יצירות אמנות ולהעתיקם, וזאת מבלי ללכת למוזיאון או לפתוח ספר אמנות. התפוצה הרחבה של דימויים מכל תקופה מאפשרת לאמנים להכיר, לחקור ולהשתמש בהם ביתר שאת.

התערוכה "קרבה מתוך בחירה" מאפשרת לצופים לזהות את "נדידת המוטיבים" בין עבודות אמנות, ולקיים דיון במסרים ובמהות השיח הנרקם בין האמן העכשווי לבין יצירות העבר - קלאסיות ומודרניות, ישראליות ובינלאומיות.

גלי לוצקי חוזרת אל קומפוזיציות של ציורי קדושים של אל גרקו מן המאה ה-16. היא משתמשת בידע שלה מתחום הביולוגיה כדי לשתול בהן בעלי חיים בצירופים מלאי פנטזיה. עיסוקו של יצחק ליבנה בנושא המוות מחזיר אותנו שוב ושוב לגולגולות המאפיינות את ציורי ה"ואניטס" מן המאות ה-16 וה-17, שהוא משלב עם תרשים אזהרה מספר לימוד אמריקאי משנות ה-50. תמיר צדוק, המתייחס במכלול עבודותיו להיסטוריה המקומית והאישית שלו, הופך ציור אוריינטליסטי של דלקרואה מאמצע המאה ה-19 לסרט שבו נשתלים בתפאורת הציור שחקנים לא מקצועיים מקרב מכריו. אירית חמו משתמשת בחומרים מתכלים על מנת לתהות על מעמדם ועמידותם של יצירות אמנות ואמנים מודרניסטים קאנוניים. האמנית פנינה רייכמן מציגה עצמה כפועלת מבצעת, מעתיקה טכנית של מודלים ציוריים גבריים. האמנים אתי יעקובי ויונתן הירשפלד יוצרים בדרכים שונות זו מזו שיח המשכי של גילוי והסתרה עם מאסטרים גדולים. אבנר פינצ'ובר משקם ומשחזר פרק מתוך יצירה פרפורמטיבית שנמחקה מההיסטוריה. עבודות הפיסול הרך של האמנים מרב כמל וחליל בלבין מציעות ארכיאולוגיה קולוניאליסטית ואמנות "פרימיטיבית" בטכניקות "נמוכות". כולם בסופו של דבר מנסחים אמירה חדשה, באמצעות עולם מושגים מסורתי ובתגובה למודלים מתוך תולדות האמנות. 

התערוכה "קרבה מתוך בחירה" מאפשרת לצופים לזהות את "נדידת המוטיבים" בין עבודות אמנות, ולקיים דיון במסרים ובמהות השיח הנרקם בין האמן העכשווי לבין יצירות העבר - קלאסיות ומודרניות, ישראליות ובינלאומיות.

נכתב על ידי אלן גינתון ונטלי אנדריאשביץ׳

*שם התערוכה נלקח משם ספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה. 

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

המחלקה לאמנויות

גלריית טרומפלדור – מרכז אמנות

העיר העתיקה באר-שבע

מנהלת הגלריות: ד"ר מעין אמיר

רכזת הגלריות: אריאלה שמשון

אוצרות: בוגרי ובוגרות קורס האוצרות לתואר שני בהנחיית אלן גינתון – צליל אלקסלסי-קיטיביץ, נטלי אנדריאשביץ', הילה בז'רנו יעקובי, אדוה יפה גולדשטיין בריקנר, תמה וייס, שחר חי, זהר ירום, דנה לנצמן, שרינה מאיר סאקס, אחינעם מונטגיו, שחר פרבר קלמן, רעות רבוח, מלי רוזנס דורון ויולי שוורץ.

הפקה: דנה לנצמן

 

קטלוג

'עריכה: רעות רבוח ונטלי אנדריאשביץ

עיצוב והפקה: אליה לוי יונגר

עריכת טקסט בעברית: חפציבה כהן-מונטגיו

תרגום ועריכת טקסט באנגלית: סיימון מונטגיו

תרגום ועריכת טקסט בערבית: נביל ארמלי ורובא סמעאן

קרבה מתוך בחירה*

 

אמנים: יונתן הירשפלד, אירית חמו, אתי יעקובי, גלי לוצקי, יצחק ליבנה, אבנר פינצ'ובר, פנינה רייכמן, תמיר צדוק ומרב קמל וחליל בלבין

 

פתיחה: חמישי, 18.06.2020

סגירה: שבת, 17.10.2020

גלריית טרומפלדור

יוסף טרומפלדור 19, באר שבע

trumpeldor.gallery@gmail.com

08-6247706

שעות פתיחה

ימי חמישי בין 16:00-20:00

ימי שישי בין 10:00-14:00

הכניסה ללא תשלום

© 2020 by Eliya Levi Yunger. created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now